מהו הבד הזה? מדריך לזיהוי סיבי טקסטיל (בלי לאבד את השפיות)

יש רגע בחייו של כל צובע, שבו אתם בוהים בפיסת בד ותוהים:

ממה לעזאזל זה עשוי?

אולי מצאתם אותו בפינה מאובקת של מלאי הבדים שלכם, או שמישהו נתן לכם באהבה "בד טבעי" בלי תווית. (ספוילר: "טבעי" הוא לא פעם משאלת לב.)

לפני שאתם ניגשים לסיר הצבע, כדאי לדעת עם מה אתם עובדים.

צמר לא מתנהג כמו כותנה. משי לא מגיב כמו ויסקוזה. לכל אחד צריך מְקַבְּעִים שונים. אז איך מגלים את זה?

בואו נעבור על כמה שיטות בדוקות, שאפשר לבצע בבית (רצוי לא עם החולצה הכי יפה שלכם או ליד בקבוקי יין פתוחים).

1. מבחן השריפה (קלאסיקה מסיבה טובה)

שריפת פיסות זעירות של בד יכולה לגלות לכם המון. עשו זאת במקום בטוח עם אוורור טוב, והחזיקו מים בהישג יד, למקרה שה"פיסה הזעירה" תתלהב קצת יותר מדי. במיוחד סיבים סינתטיים יכולים להימס ולהידבק לשולחן, אז בחרו את המקום בחוכמה.

טיפ: תערובות פוליאסטר נשרפות לעיתים קרובות גם עם אפר וגם עם גוש קשה. ברוכים הבאים לעולם המבלבל של "סינתטיים שנראים טבעיים".

2. מבחן האקונומיקה (איטי אבל חושפני)

השיטה הזו לוקחת יותר זמן, בדרך כלל כמה שעות עד לילה, אבל היא מצוינת להבדלה בין סיבים מהצומח לבין סיבים חלבוניים.

כך עושים זאת:

• קחו דוגמית קטנה מהבד המסתורי.
• הכניסו אותה לצנצנת זכוכית עם תמיסה חזקה של אקונומיקה ביתית. (סמנו היטב והרחיקו מילדים ומחיות מחמד)
• בדקו אחרי 4–6 שעות, ואז שוב ב-24.

תוצאות:

• צמר ומשי יתמוססו לגמרי או יתפרקו לעיסה. כי אקונומיקה הורסת חלבונים.
• כותנה ופשתן עשויים להיחלש מעט, אבל בדרך כלל ישמרו על הצורה שלהם.
• סיבים סינתטיים לעיתים קרובות צוחקים לאקונומיקה בפנים, בלי שום תגובה.

שימו לב: אם שום דבר לא קורה אחרי 24 שעות, סביר להניח שזה לפחות בחלקו סינתטי.

3. מבחן המגע (או, ללטף את הבד שלכם)

זה פחות מדעי, אבל עם הניסיון זה נהיה קל יותר, ולפעמים כל מה שצריך הוא שפשוף טוב בין האצבעות.

• כותנה מרגישה רכה, ולעיתים נוקשה אם לא כובסה או אם האריגה צפופה. היא ניטרלית למגע, לא קרה במיוחד ולא חמה במיוחד.
• פשתן הוא פריך יותר, עם תחושת "רשרוש" יבשה ומרקם מעט גרגרי. הוא נשאר קריר ונושם, ולכן הוא כזה אהוב לקיץ. הוא לא מתחמם בקלות.
• משי בעל מגע קריר ורך, ולעיתים ברק עדין. הנה הקסם: הוא מתאים את עצמו לטמפרטורת הגוף. הוא מתחמם מהר בידיים ולעולם לא מרגיש לח. כשמכירים אותו, מזהים אותו מיד.
• צמר מרגיש (ולפעמים גם מריח)... כמו כבשה. הוא פלומתי, לעיתים קפיצי, ונוטה להתחמם במהירות מחום הגוף. נעים מטבעו.
• ויסקוזה/Rayon נשפך יפה, מרגיש קריר וחלקלק, כמעט "רטוב". הוא לא מתאים את עצמו לטמפרטורה שלכם כמו משי, אבל מנסה לחקות אותו.
• סיבים סינתטיים משתנים מאוד, אבל הנה כמה סימנים מחשידים: הם חורקים, צוברים חשמל סטטי, ומרגישים "קפואים" בצורה מוזרה ופלסטית. ובדרך כלל הם לא משנים הרבה את הטמפרטורה כשמחזיקים אותם, הם פשוט נשארים קרים או לחים.

טיפים לתוויות ולהימנעות מניחושים בעתיד

תייגו הכול כשאתם מקבלים את זה. גם אם אתם "בטוח תזכרו". אתם לא. (שואלים אותי איך אני יודע!)

• סיכות ביטחון וחתיכות סרט הדבקה עם ציון הרכב הסיב והמקור עושים פלאים.
• אחסנו דומים יחד. צרו קופסה של "בדים מסתוריים" לניסיונות שלכם (לכל סטודיו לטקסטיל יש אחת כזו).
• כשיש ספק, אל תצבעו את כל הכמות. קודם תבדקו. תמיד.

מילה אחרונה

הרכב הסיבים חשוב. הוא משפיע על האופן שבו הצבע נקשר, על כמה זמן העבודה שלכם תחזיק, ועל השאלה אם הצעיף הצבוע להפליא שלכם יימס תחת מגהץ חם. אבל אל תילחצו, תבדקו קצת, תרשמו הערות, ותתייחסו לכל פיסת בד כמו לשיחה. חלק לוחשות, חלק צועקות, וחלק תבינו רק אחרי כמה שריפות.

(כמו אנשים, בעצם.)