כמעט שהשנה הגרגוריאנית הסתיימה. איזו שנה זו הייתה, במובנים רבים, סותרים מאוד. אני מרגישה שלפני שאוכל להתחיל להציב יעדים ל-2024, עליי להביט לאחור על 2023 בהכרת תודה. אני מרגישה שאחרי כמה שנים טובות של עבודה קשה באמת (באמת), אני יכולה עכשיו להתמקד באיזון בריא בין הבית/work וגם להקדיש זמן להתפתחות הרוחנית האישית שלי.
לפני שאתחיל עם השיאים של כל חודש, אני חייבת להודות קודם כול ל-כם. לאנשים שמבקרים באתר שלי, קוראים את הפוסטים שלי ומגיבים או כותבים לי בחזרה. אף אחד לא רוצה לעבוד בוואקום, וכל כך נעים לדעת שיש לנו קהילה חמה ומטפחת כזו. במיוחד כשהמלחמה פרצה וכל כך הרבה אנשים בדקו מה קורה איתי, אני מעריכה את זה מאוד.
אז מה היו השיאים של השנה הזאת, בכל הנוגע לצביעה?
ינואר
פרויקט צביעה גדול: צביעת צעיפי צמר ארוגים ביד, 12 באדום בעזרת שורשי רוביה. זה היה המשך לשחזור של צביעת עורות עזים באדום, פרויקט של דוקטורנט Daniel Sánchez Muñoz מספרד.
פברואר
חקרתי לקטט אלומיניום כמורדן, וגם דגימה של צמר טבעוני כדי לראות אם הוא יכול להיות חלופה טובה לצמר רגיל. בנוסף הכנתי טלית תפילה שאני ממש גאה בה.
סיימתי את ספרי הדוגמאות שרציתי להכין כבר המון זמן.
את הבלוג שמשווה בין לקטט אלומיניום למורדנטים אחרים מבוססי אלומיניום אפשר למצוא כאן.
מרץ
קיבלתי את ההזמנה להשתתף בתערוכה על קיימות באופנה. זה התחיל את הפרויקט של צביעת למעלה מ-130 דוגמאות של צבעים על משי שארמוז. זה היה ללא ספק פרויקט הצביעה המורכב ביותר שעשיתי, ולקח לי חודשיים לסיים אותו.
במרץ עשיתי את רוב הצהובים והירוקים.
אפריל
אפריל היה כולו על ריצה מטורפת אל קו הסיום של התערוכה. היה לי מזל ששתי נשים באו לעזור לי, והצלחתי. אבל אפשר לדמיין אפילו לגהץ 133 דוגמיות?
אפשר לראות עוד תמונות וסרטון של התערוכה הזאת כאן.
מאי
סדנה מוצלחת בהולנד, חזרה למקום שבו נולדתי. באמרספורט היה מזג אוויר יפהפה ומשתתפים מקסימים שלמדו איתי צבעים טבעיים במשך שלושה ימים. אפילו הצלחתי להיפגש עם אלי, שלימדה במרחק של 100 מטרים ממני.
יוני
נפתחה לי ההזדמנות להצטרף לסטודיו של סנדרין רוזייה למאמץ קבוצתי אינטנסיבי לשחזור 50+ גוונים בצבעים טבעיים מתוך ספר המתכונים של פול גוט, צובע מאסטר מהמאה ה-18. נפגשתי עם דומיניק קרדון, שעבודתה אני מעריצה כבר שנים רבות.
אלה היו 5 ימים של עבודה קשה, וזה היה בעיקר בצרפתית, מה שהיה מאתגר, במיוחד כשכושר השמיעה שלך מידרדר. תראו את חגיגת הצבע הזו שם.
אפשר לקרוא הכול על הביקור הזה כאן.
יולי
ביולי התבקשתי לעבוד על פרויקט שכבר הרבה זמן חי אצלי בראש: לשחזר דוגמאות של הצבעים המוזכרים בטקסטים היהודיים.
הדוגמאות האלה יתלו בתצוגה הקבועה של התערוכה של Ptil Tekhelet על צבעים מקראיים. Ptil Tekhelet נמצאת בישראל, והיא מקדישה את עצמה ליצירה ולחינוך בנושא צבע מן המורקס.
הצמר שהשתמשתי בו הוא שחזור של בד צמר עבה מהמאה ה-18.
הייתי עושה זאת שוב עם צמר שקרוב יותר למה שנלבש במקור בתקופת בית המקדש הראשון והשני, אבל אולי זה פרויקט ל-2024.
קראו עוד על הצבעים האלה כאן.
אוגוסט
נסענו למקסיקו כמשפחה. לימדתי קורס של שבוע בסן מיגל דה איינדה, ושאר החודש הוקדש לנסיעות ולביקורים אצל חברים במקסיקו.
זו הייתה ההרפתקה הארוכה ביותר שהייתה לנו בחו"ל, והיא הייתה מדהימה. (אני אעשה הכול כדי להימנע מאוגוסט בישראל, כי כל כך חם כאן).
הסדנה הייתה עם קבוצה נהדרת, עם כמה תלמידים חוזרים (זה כל כך נעים), וחלק מהתלמידים שהגיעו לסן מיגל יצטרפו אליי עכשיו גם להולנד במאי 2024.
באוגוסט גם התחלנו את החלפת כרטיסי הברכה, שעדיין נמשכת.
ספטמבר
ג'טלג, השלמת משימות סטודיו, חתונה ושלל חגים יהודיים, זה היה חודש אינטנסיבי אבל צלחנו אותו.
מבחינת צביעה, לא הרבה דברים ששווים שיתוף, אבל אני כן אשתף בחוטים הצבועים שהכנתי עבור מעצבת יודאיקה. אני אוהבת את הצבעים המשוגעים האלה. התחלתי גם לצבוע את הבגדים שלי (כי הסנדלר הולך יחף), והעברתי סדנה פרטית קטנה לאישה מקסימה שמעצבת רהיטים מחבל כותנה.
אוקטובר
ב-7 באוקטובר, התעוררנו לקולות של רקטות ואזעקות. באותו ערב הסטודיו שלנו נפגע מרקטה. כמה ימים לאחר מכן, הוטל עליי לצבוע ציציות בירוק צבאי עבור החיילים שלנו. אחרי ניסיון כושל לעשות זאת באופן טבעי עם קליפות רימון, נאלצתי לעבור לצבעים סינתטיים בגלל הכמות העצומה ולחץ הזמן של המשימה. בסופו של דבר צבעתי 1100 חולצות.
זה המקום להודות לכל מי שתרם כדי שנוכל לקנות את כל החולצות, הצבעים והציוד, ולהוביל את החולצות למקום שבו היה צריך אותן.
אפשר לקרוא עוד על הפרויקט הזה כאן.
באוקטובר גם הייתי אמורה לנסוע לאינדונזיה כדי לפגוש ולעבוד עם קהילת EcoPrinting המדהימה בג'אווה. הטיסה הזו בוטלה בגלל המלחמה, אבל הם עדיין גרמו לי להרגיש שאני חלק מהפסטיבל, ואני אוהבת את החברים שלי אינן, מסרור, קוני, גרייס ופני על כך שעודדו אותי.
נובמבר
באינדונזיה גם הייתי אמורה לפגוש את ג'ף גרנר לקראת הסרט החדש שלו. אז זה נפל...ולמען האמת לא ממש לקחתי את זה באלגנטיות. אבל אז הייתה לנו הזדמנות לפצות על כך באיטליה, אז יצאתי לדרך...
שלושה ימים של נופים, אוויר צח, צביעה על שפת אגם קומו, ושיחות נהדרות על עתיד האופנה.
דצמבר
השנה הזו חלפה כל כך מהר! בדצמבר לימדתי הרבה, דאגתי להיפגש עם הרבה חברים (בריאות הנפש!), והצלחתי לדחוס לתוכה כמות מפתיעה של הדפסה בוטנית.
עד עכשיו, כל מה שאתם רואים היה כמעט מופע של אישה אחת, עם עוזרת אחת למשלוחים ובעלי שמעודד מאחורי הקלעים. מהקמת האתר, התקשורת איתכם, איתור וייבוא חומרים, התמודדות עם בירוקרטיה וניירת, כתיבת הבלוגים וניהול המדיה החברתית.
זה כבר נהיה גדול מדי מכדי לעשות לבד, ואני לא צריכה לעשות את זה לבד. מצד שני, לשחרר זה לא קל, ומציאת האנשים הנכונים להאצלת משימות דורשת זמן ואסטרטגיה. זה דורש גם אמונה והרבה נשימות עמוקות.
אז זה מה שאני מצפה לו בשנה החדשה: לפנות מקום כדי שגם אנשים אחרים יצטרפו אלינו, ושאני אוכל להמשיך להתרכז בללמוד עוד, כדי שאוכל ליצור יותר.
מה התובנה הכי משמעותית שלך מ-2023? האם למדת משהו שאת/ה גאה בו במיוחד? אשמח לקרוא על כך בתגובות.
0 תגובות