2024 בצבעים טבעיים.

ינואר

בינואר העברתי קורס בצביעה טבעית לשני מעצבים שרצו לשלב צבעים טבעיים בקולקציות שלהם. אני אוהבת לעבוד עם קבוצות קטנות וממוקדות שיש להן חזון ברור לגבי מה שהן צריכות. חקרנו טכניקות צביעה לסיבים צלולוזיים, וזה היה אתגר מתגמל.

אחד הרגעים הבולטים בחודש היה ביקור מפתיע של אמא שלי, כל הדרך מהולנד, לכבוד יום ההולדת שלי. זו הייתה הפעם הראשונה שהיא ראתה את הסטודיו מבפנים, והשיתוף הזה היה מאוד מיוחד.

פברואר

פברואר היה חודש של ניסויים בסטודיו. התנסיתי במשחות הדפסה וצבעתי חולצות לארון הבגדים שלי. ניסיתי גם להשתמש ב־kakishibu (צבע משיזף מותסס) כשכבת גימור לעץ — ממליצה בחום! בנוסף, ניסיתי טכניקת צביעה של חוט מרובב שיצאה יפה מאוד. אילו רק ידעתי לסרוג — החוט היה הופך לשאל יפהפה!

עם זאת, פברואר ומרץ היו חודשים קשים לפרודוקטיביות. הראש שלי היה במקומות אחרים והייתי צריכה להיכנע לקצב איטי יותר.

מרץ

במרץ התמקמתי במבחני תמציות קליפות בצל והוספתן כמוצר לחנות המקוונת. מבקר מיוחד אחד בסטודיו היה נחום בן יהודה, מומחה באריגים מקראיים ובקנבוס הציטה. שיתוף הפעולה שלנו התחיל אז, ואני נרגשת לשתף עוד בקרוב.

החודש הזה היה כבד עבור ארצי, ומצאתי נחמה בּוֹרת האינדיגו שלי. העיסוק בה הרגיע והבהיר מחשבות. בהסתכלות אחורה על העשור מאז שהתחלתי לצבוע בצבעים טבעיים, אני מלאת תודה עמוקה על איך המסע הזה שינה את חיי — לא רק בצבע אלא גם בזכות האנשים המדהימים שפגשתי ברחבי העולם.

אפריל

אפריל היה חודש ססגוני! יצרתי סדרת קשת על חוט רקמה משי להצגת תכנית לימודים. אירית דולמן, אשת האקופרינט המובהקת, ביקרה בסטודיו עם חברות, ועבדנו על השגת אדום מאדר מושלם.

לפרק זמן ניסיתי לשחזר צבעים של פנטון בעזרת צבעים טבעיים. למרות שהתהליך היה מרתק, הוא התגלה כעבודה אינטנסיבית מדי בהתחשב בתגובה הקלילה שקיבל, ולכן השעיתי את הפרויקט לעת עתה.

הפתעה נעימה נוספת: גל של גלויות מאינדונזיה הגיעו לדלת שלי. תודה, חברים!

מאי

מאי היה סופה של פעילות ושמחה! הנה מה מילא את החודש:

• סדנה על צביעת עור בצבעים טבעיים בסטודיו.
• פרויקט צביעת ווֹד עם נחום בן יהודה, בחינת סוגים שונים של בט:ים (vats).
• מיני חופשה בכינרת לימים של רגיעה שהייתי צריכה.
• נסיעה להולנד ללמד שתי סדנאות נפלאות ב־Katoendrukkerij de Volmolen באמרספורט. עבודה עם weld טרי שם הייתה חוויה חדשה עבורי, והצהובים הזוהרים שהשגנו עדיין חלמיים.

שהות בהולנד אפשרה לי גם זמן עם המשפחה — חוויה מחזקת ומחדשת.

סיימתי את חודש מאי עם ניסויים בגימור עץ לשני מעצבי רהיטים וטכניקת מרבולינג חדשה לאינדיגו; במבט לאחור אני לא יודעת איך השגתי את כל זה.

יוני

ביוני קיבלתי委托 לצבוע גואלים של לבד Londrins Seconds (שחזור של broadcloth צר צרצר צרפתי) לריפוד, כדי ליצור רהיט ייחודי שיוצג במיצג האמנות המת-curated השנתי 'Fresh Paint' בתל אביב. לא משימה קטנה כיוון שהמעצבים רצו צבע מסוים ועברתי כמה גרסאות עד שהגענו לצבע הנכון.

מעולם לא ידעתי שמכנסי יוגה הם דבר עד שבעלת Malaika Padmaבאה לסטודיו ללמוד איך לצבוע אותן.

יולי

ליל הפתיחה של תערוכת Fresh Paint, שם הוצג שיתוף הפעולה שלי עם Baalot Melacha, ומיד לאחר מכן טסתי שוב להולנד ללמד. הצבעים (והמזג אוויר) גרמו לי לשיר.

אוגוסט

בדרך כלל אני דואגת שנצא למקום כלשהו באוגוסט, כדי להימלט מהחום הכבד שיש כאן. השנה התכניות שלי הוכשלו בגלל חוסר מוחלט בטיסות אז נשארנו בבית, וזה רק חיזק אותי להבטיח שלעולם לא אחזור על זה. איני יכולה לומר שהצלחתי להשיג משהו מועיל, אבל אם תרצו, אני יכולה לספר לכם על מערכת אחסון הסדינים החדשה שלי...

ספטמבר

הריעו! בני הצעיר חזר לבית הספר מה שאפשר לי זמן בסטודיו בלי רגשי אשמה וחזרתי ישר לעבודה.

הזמנה יפה לטלית על צמר יצרה קסם כשהיא נפתחה.

צבעתי גם ארבעה מטרים של משי וכותנה ארוגים ביד בגוון סגול עמוק, וחולצה בארגמן מאדר לאמא שלי. אחר כך לקחתי את הבד לתופרת והיא תפרה שמלה אלגנטית אך צנועה (תסתכלו בתמונות).

ואז: טיסות נוספות.

ראשית להולנד לאירוע משפחתי, ואחר כך ישר לבוסטון ואחר כך לנאשוויל לבכורת השטיח האדום של 'Let Them Be Naked', הסרט התיעודי פורץ הדרך על אופנה רעילה, מאת המעצב Jeff Garner. הפעם הראשונה שלי בארצות הברית (מחוץ לשדה תעופה)!

אוקטובר

איזה סערה היה אוקטובר! המסע שלי התחיל בבוגור בביקור אצל ניסה ומסרור מצוות Arae, אחת מקבוצות האקופרינט הטובות בעולם אם תשאלו אותי. מסרור לימד אותי איך לשפר את ההדפסים על עור והיה לנו זמן נפלא. Arae יוצרת בגדי אקופרינט, תיקים ועוד, והחנות שלהם מרגישה כמו חנות ממתקים של אקופרינט.

לאחר מכן נסיעה במכונית לג'קרטה, ושמחתי להיפגש סוף סוף עם אינן קורניה וצוותה באופן אישי — רגש שחיכה שנים להתרחש. הוזמנתי לפסטיבל האקופרינט האינדונזי, שם הצטרפתי ל־350 מדפסות אינדונזיות מדהימות. האנרגיה הייתה פראית — כוורת זבוב של כישרון, יצירתיות והתלהבות, שונה מכל מה שחוויתי. אני מקווה שמדינות אחרות יעקבו ויתחילו לארגן אירועים תרבותיים וחברתיים כאלה.

הדפסנית והצובעת האוסטרלית Penny Jewel היתה גם היא בפסטיבל, ותרמה מידע בעל ערך רב על התרבות האינדונזית מהניסיון הנרחב של מסעותיה. פגשתי כל כך הרבה אנשים נפלאים ואוהבים, וב־100% יצאתי מהחוויה הזו כאדם טוב יותר.

מג'קרטה, קבוצה קטנה מאיתנו יצאה לנסיעה בלתי נשכחת לפקאלונגן ויורוקיארטה. בדרך ביקרנו במעבדת האינדיגו של חברתי איסטר, שם היא מגדלת בעצמה צמחי אינדיגו ומייצרת בדים בטיק אינדיגו.

לארוחת צהריים אירחה אותנו סטודיו Bemberg בביתן הנחמד והנדיב של בוא פיטרי, שהעניקה לי בד פשתן/במברג מודפס על עלי טיק. אני כל כך מפחדת לבזבז ממנו אפילו סנטימטר, שלא יודעת מה להכין ממנו! ראינו הדגמה של שיבורי אמיתי (לא אותה שטות של גומיות שמנסים למכור כהזדמנות אמיתית) וביקרנו בסטודיו הצביעה המרשים שבגינה.

בפקאלונגן ביקרנו ב־CraftDenim, יוזמה מסחרית בת קיימא ומוסרית שמשזרת אינדיגו ידני לתוך דנימ יפהפה. המסע הושלם עם שהייה בבית המלון המדהים Sidji.

לפני טיסתנו הבאה, הקדשנו יום שלם אצל בוא אבי להדפסה על עור של עור תיש — עם תוצאות צבעוניות ועוצרת נשימה. אני מצפה לנעליים וסנדלים שייווצרו מהחומרים המדהימים הללו.

נובמבר

ההרפתקה שלנו נמשכה כשטסנו מג'אווה לבאלי, ומשם לסומבה, שם שקענו במסורות העשירות של צביעה טבעית ואריגה.

ביקור מפתיע אצל אמן האיקאט קורנליס נדפאקמאנג היה הקצפת על העוגה; יכולנו לראות איך מוכן משח האינדיגו ואיך הוא יוצר את יצירות המופת שלו.

החוויה הייתה לא פחות ממהפכנית. לראות את המחויבות והאומנות מאחורי המלאכות הטקסטיליות האינדונזיות העמיק את הכבוד שלי למסורות עתיקות אלה. אני מלאת תודה עמוקה שהייתי חלק מהמסע הזה של פעם בחיים.

מסומבה עליתי על מטוס נוסף אל טימון לסטה, דמוקרטיה צעירה ותוססת. שם הצטרפתי לצוות המלהיב של ReLoka, ארגון לא ממשלתי שמקדמם מלאכות מסורתיות כדרך לפרנסה בת-קיימא. ביחד הקמנו פרוטוקול לצביעה טבעית, פיתחנו זרימות עבודה והכנסנו שיטות למעקב תוצאות. הצוות שלט ביצירת גוונים מגוונים של צבעים טבעיים על כותנה, ועבד ללא לאות עד להשגים מרשימים. חברי הצוות שיתפו אותי כיצד הם יוצרים חוט שחור על ידי צביעה בבוץ ואקדיש פוסט נפרד לזה ולטימון לסטה.

דצמבר

חזרתי לשגרת החיים שלי, מעכלת את אירועי אוקטובר ונובמבר. התגעגעתי לבעלי ולילדים, והיעדרות חודש שלם מהבית אינה רק כיף וצחוקים. כמובן שחיכו לי המון עבודות בסטודיו וזה לקח זמן לפנות (מילולית: ניקיתי הכל וזרקתי המון דברים מיותרים).

אני עדיין מסתכלת בחיבה על הטקסטילים שהבאתי חזרה; הם כנראה עוד יצטרכו זמן לפני שאחליט מה ייעודם בחיים. האיקאט היפה ביותר כרגע תלוי על הקיר בסלון כדי שאוכל להסתכל עליו ולהעריץ את המיומנות.

כתבתי בלוג על הצבעים האינדונזיים שלמדתי עליהם והכנתי הצעה לכנס.

סטודנטית הגיעה לסדנה ולמדה לצבוע ראטן עבור סלילת סלים, בעזרת צבעים טבעיים. השבוע האחרון של דצמבר יוקדש לתכנון קווי המתאר של 2025 כפי שהייתי רוצה לראות אותה, וליצירת מערכות טובות יותר שמאצילות את ענייני השוטף של ניהול החנות המקוונת — כדי להשאיר לי יותר זמן לעסוק במה שאני עושה הכי טוב: כתיבה, צילום וצביעה.

__בהסתכלות אחורה: בהחלט צברתי מיילי נוסע תדירים! זכיתי לבלות הרבה זמן עם המשפחה, וזה לא מובן מאליו כשחיים במדינות רחוקות, ותחת נסיבות 2024 של טיסות מוגבלות זה היה נס. כל זה לא היה אפשרי בלי התמיכה הבלתי פוסקת של בעלי, שמחזיק את השורה עם כל חיות המחמד כלולן, בזמן שאני רחוקה.

לאלה שפגשתי 'חי' במהלך המסעות — היה כל כך כיף לראות אתכם ולדבר אתכם. חיי עשירים יותר בזכותכם.