צביעה כאילו זה 1744
← Back to blog

צביעה כאילו זה 1744

כשהייתי צעיר(ה) יותר, למדתי גיטרה קלאסית. למעשה יש לי בה תואר וחצי, כי השלמתי את הקונצרט הסופי של התואר השני שלי, אבל לא את התזה הנלווית. הנושא שהוקצה לי שיעמם אותי, והם רצו שאכתוב אותה בעברית.

זה גרם למוטיבציה שלי לצלול לשפל היסטורי, עד שלבסוף פשוט ויתרתי לגמרי. אבל סטיתי מהנושא.

הסגנון שאהבתי לנגן בו הכי הרבה היה הבארוק. זה גם היה הסגנון שבו הצטיינתי ביותר. למדתי אותו לעומק ועשיתי המון מחקר על נימוסי הסגנון של התקופה. אני אוהב(ת) את המוזיקה, האמנות, האופנה, כך שלא יפתיע אף אחד שפרקטיקות הצביעה של התקופה הזו מעוררות בי עניין רב.


ב-2020 דומיניק קרדון, שעבודתו אני מעריך/ה מאוד, פרסם מחקר מעמיק על שלושה כתבי יד שנכתבו במקור על ידי אנטואן ז'אנוט (1700-1778). אנטואן ז'אנוט היה צובע-אומן מהדרום של צרפת, וכתב היד שלו 'Colors for the Enlightenment' מכיל דוגמאות נדירות ומתכונים של שיטות הצביעה מאותה תקופה.

שמות מפתים כמו 'spiny lobster', 'crow's wing' ו-'sweet acacia flower' מלווים את הדוגמיות הקטנות של צמר מבושל משובח, שהיה מוצר הייצוא העיקרי של דרום צרפת אל הלבנט.

Des Couleurs pour les Lumières מעניק לנו הצצה חסרת תקדים אל הכוחות החברתיים, הפוליטיים והכלכליים שפעלו במאה ה-18, יחד עם שערוריות, עושר רב ומזל רע. הספר הוא בצרפתית, ואם הצרפתית שלכם לא ממש טובה זה קריאה לא קלה (הצרפתית שלי מהתיכון לא הספיקה בלי גוגל תרגום), אבל היהלום האמיתי הקטן הוא ספר המתכונים המצורף, בצרפתית ובאנגלית, הזמין כאן; https://www.cnrseditions.fr/auteur/dominique-cardon/

הספר הזה היה הבילוי הטוב ביותר שלי לאורך כל שנת הקורונה, ולפרויקט מיוחד ניסיתי לעבד מחדש מתכון בשם 'yellow wax', ואני אארח צעד אחר צעד איך עשיתי את זה ומה למדתי ממנו..

זהו דוגמית הצמר המקורית של הצבע ששאפתי אליו, גוון שנקרא 'Yellow Wax", ולידו אפשר לראות איך yellow wax נראה כיום, בשימוש לייצור גבינות (סביב הגבינה, לא בתוכה).

הבדים.

השתמשתי ב-צמר מרינו ובג'רזי מצמר מרינו, חוטי צמר ופיסת משי בודדת. סך הכול בד; 284 גרם.

מורדנטינג.

השלב הראשון הוא מורדנטינג, מורדנטינג סטנדרטי לכל הצהובים עם אלום רגיל, והוא יוצא ל-16% WOF, שזה רק 1% יותר ממה שאני בדרך כלל עושה וממליץ/ה. קצת קרם טרטר (5.5%), שמשמש כדי למנוע מהאלום לשקוע בתחתית הסיר, וקצת סובין. האחרון היה חדש לי, האם הוא נועד לספוג זיהומים במים? השתמשתי במי ברז רגילים, שאיכותם כאן בסטודיו החדש ירודה עד מאוד, עם המון כלור לפי האף שלי. לצערי זה מה שיש לי לעבוד איתו עד שנמצא פתרון טוב יותר.

במקור כל הגליל היה על כננת שהייתה מסתובבת אל תוך אמבט ההרתחה על ידי עבודת ילדים זולה. לי אין לא את זה ולא את זה, אז השארתי את הכול על חום בינוני לכמה שעות ונתתי לזה לעמוד כל הלילה.

צביעה.

השלב הראשון; 80% וולד (reseda luteola) (השתמשתי בחתיכות מיובשות, ידעתי ששימוש ב-אבקת הוולד שלי יהיה חזק מדי ויהפוך לירוק בריכוז כזה).

תמיד עדיף לשים חתיכות, קליפות ושורשים בתוך שקית או גרביון או רשת, כל מה שאפשר לגרום לו לעבוד ושאינו סופג את הצבע. למדתי בדרך הקשה ש'חיסכון בזמן' בכך שלא עושים זאת גורם לתוצאות צביעה לא אחידות ולשעות של שליפת החתיכות מתוך הבד.

חממו הרבה מים, הוסיפו את הבדים ואת שקית הוולד שלכם, התחילו לחמם לאט והוסיפו 1% סיד (ראו את הבלוג הזה להשוואה של צביעה עם וללא סיד/chalk באמבט הצביעה שלכם כשמשתמשים בצבעים צהובים המבוססים על פלבונואידים). 1.5 שעות הן המינימום, 3 שעות עדיף, והשהייה ללילה היא הטובה ביותר.

זהו גוון הצהוב שקיבלתי על ג'רזי המרינו. צהוב קנרית למדי.

השלב השני: הצללה, נקרא גם saddening.

הכינו אמבט טרי עם מים קרים ואבקת פואה בכמות של 4% WOF. במאה ה-18 היו משתמשים במה שנקרא 'unstripped madder', איכות נמוכה יותר של פואה. כיום כבר אין באמת את ההבחנה הזו, אז משתמשים באבקת פואה רגילה.

התחילו לחמם את הפואה לאט, והוסיפו את הבדים הצבועים בוולד, לאחר שהתקררו, לסיר. עכשיו זה עניין של הערכת הגוון. צריך לנחש איך הבד ייראה כשהוא יבש, שבדרך כלל בהיר יותר ב-1-2 דרגות מהבד הרטוב. נדמה לי שהשארתי את הדברים שלי בפנים יותר מדי זמן וזה נהיה קצת יותר מדי כתמתם.

ג'רזי המרינו אחרי הצללה בפואה, זה לקח את הצבע בצורה הכי עזה. קצת כהה מדי לטעמי. מדהים מה 4% WOF של פואה יעשה.

צמר מרינו אחרי הצללה

משי אחרי הצללה, חלק ההאַבוטאי החלק קיבל את ההצללה בהירה יותר מאריג הקרפ.

כל הדוגמיות יחד. לסטודיו החדש/storage יש תאורה איומה ואני חייב/ת להשקיע במצלמה טובה יותר ובפתרון תאורה טוב יותר, אבל לעת עתה זה מה שיש.

← Back to blog
0

0 תגובות

השאר תגובה