כשעוד הייתי צעיר(ה) למדתי גיטרה קלאסית. למעשה יש לי תואר וחצי בזה — סיימתי את הקונצרט הסופי של תואר המאסטר שלי אך לא את התזה הנלוות. הנושא שהוקצה לי שעמם אותי והם רצו שאכתוב אותו בעברית.
זה הוריד את המוטיבציה שלי לשפל היסטורי עד שלבסוף פשוט ויתרתי לגמרי. אבל אני סוטה מהנושא.
הסגנון שאהבתי לנגן הכי הרבה היה הבארוק. זה גם היה הסגנון שבו הצלחתי יותר מכל. למדתי אותו לעומק ועשיתי המון מחקר על מנהגי הסגנון של התקופה. אני אוהב את המוזיקה, את האמנות, את האופנה, אז לא יהיה מפתיע ששיטות הצביעה של אותה תקופה מעניין אותי מאוד.
ב־2020 Dominique Cardon, שעבודתו אני מעריץ מאוד, פרסם מחקר מעמיק על שלושה כתבי־יד שנכתבו במקור על ידי Antoine Janot (1700-1778). Antoine Janot היה מאסטר צובעים מדרום צרפת, וכתב היד שלו 'Colors for the Enlightenment' מכיל דגימות נדירות ומתכונים לשיטות הצביעה של אותה תקופה.
שמות מסקרנים כגון 'spiny lobster', 'crow's wing' ו'sweet acacia flower' מלווים את הדגימות הקטנות של הצמר המבושל המעודן שהיה מוצר היצוא העיקרי של דרום צרפת אל הלבנט.
Des Couleurs pour les Lumièresנותן לנו תובנה חסרת תקדים בכוחות החברתיים, הפוליטיים והכלכליים שפעלו במאה ה־18, יחד עם שערוריות, מזל רב וצרות גדולות. הספר בצרפתית, ואם הצרפתית שלכם לא מצוינת זה קשה לקריאה (הצרפתית מבית־הספר התיכוני שלי לא הספיקה בלי Google Translate), אבל האוצר הקטן באמת הוא ספר המתכונים המצורף בצרפתית ובאנגלית, זמין כאן; https://www.cnrseditions.fr/auteur/dominique-cardon/
הספר הזה היה הבידור הכי טוב שלי לאורך כל שנת הקורונה ובפרויקט מיוחד ניסיתי לעבד מחדש מתכון שנקרא 'yellow wax' ואספר צעד־אחר־צעד איך עשיתי זאת ומה למדתי מזה.
זו דוגמת הצמר המקורית של הגוון שאליו שאפתי, גוון שנקרא 'Yellow Wax', ולצידה תוכלו לראות איך 'yellow wax' נראה היום, בשימוש בעשיית גבינות (סביב הגבינה, לא בתוך הגבינה).
הבדים.
השתמשתי ב־merino wool ובג'רסי צמר מרינו, בחוטי צמר ובחתיכת משי בודדת. סך כל הבד; 284 grams.
קיבוע (Mordanting).
השלב הראשון הוא קיבוע; קיבוע סטנדרטי לכל הצהובים עם alum, זה יוצא 16% WOF, שזה רק 1% יותר ממה שבדרך כלל אני עושה וממליץ. קצת cream of tartar (5.5%), שמשתמשים בו כדי למנוע מהאלום להקפא תוך כדי בתחתית הסיר, וקצת סובין. האחרון היה חדש עבורי — האם זה לספיגת זיהומים במים? השתמשתי במי ברז רגילים, שלאיכות מזעזעת כאן בסטודיו החדש, עם הרבה כלור לפי האף שלי. לצערי זה מה שיש לי להתמודד איתו עד שנמצא פתרון טוב יותר.
במקור כל גליל הבד היה על מנוף שמסובב אותו לאמבט הרתיחה בעבודת ילדים זולה. אין לי את שניהם אז השארתי את כל זה על חום בינוני לכמה שעות והנחתי לעמוד לילה.
צביעה.
השלב הראשון; 80% weld (reseda luteola) (השתמשתי בחתיכות מיובשות, ידעתי שהשימוש ב־weld powder שלי יהיה חזק מדי וימשוך את הגוון לירוק באחוז כזה).
חתיכות, קליפות ושורשים תמיד עדיף לשים בשקית או בגרביונים או ברשת, כל מה שניתן שיתאים ולא יספוג את הצבע. למדתי בדרך הקשה ש'לחסוך זמן' על ידי לא לעשות זאת גורם לתוצאות צביעה לא אחידות ולשעות של הוצאת החתיכות מהבד.
חממו כמות מספקת של מים, הוסיפו את הבדים שלכם ושקית הוולד, התחילו לחמם לאט והוסיפו 1% סיד (ראה this blog להשוואת צביעה עם וללא סיד/גיר באמבט הצביעה כשמשתמשים בצבעי צהוב מבוססי פלבנואידים). שעה וחצי היא המינימום, 3 שעות עדיף, והשארה ללילה היא הטובה ביותר.
זה הגוון של הצהוב שקיבלתי על הג'רסי המרינו. סוג של צהוב קנרי.
שלב שני: הצללה שנקראת גם saddening.
הכינו אמבט טרי עם מים קרים ואבקת madder ב־4% WOF. במאה ה־18 היו משתמשים במה שנקרא 'unstripped madder', האיכות הנמוכה יותר של madder. היום אין לנו באמת את ההבחנה הזאת יותר, אז אבקת madder רגילה זה מה שבא.
התחילו לחמם את המאדר לאט, והוסיפו את הבדים המתקררים שצופו ברזדה לסיר. עכשיו זה עניין של מדידת הגוון. צריך לנחש איך הבד ייראה כשהוא יבש, שתמיד בהיר ב־1–2 גוונים מהבד הרטוב. אני חושב שהשארתי את הדברים שלי בפנים יותר מדי וזה הפך קצת לכתום.
הג'רסי המרינו אחרי ההצללה עם madder, הוא לקח את הצבע בצורה הכי אינטנסיבית. קצת יותר כהה ממה שאהבתי. מדהים מה ש־4% WOF של madder יכולים לעשות.
צמר מרינו אחרי ההצללה
משי אחרי ההצללה, החלק החלק של הֲבוֹטַאי לקח את ההצללה בהירה יותר מאשר אריגת הקרפ.
כל הדגימות יחד. התאורה בסטודיו/מחסן החדש נוראית ואני חייב להשקיע במצלמה ובפתרון תאורה טובים יותר, אבל לעת עתה זה יצטרך להספיק.
0 תגובות