Prune de Monsieur, חומר קיבוע צרפתי ללוגווד

08 Aug 2025

Prune de Monsieur, המורדנט העמיד של הלוגווד.

הגילויים לגבי הלוגווד נמשכים בחודשים האחרונים.

Logwood (campecheianum heamatoxylon) אכן מרשים את הקהל. סגולים, כחולים, אפורים ושחורים מרהיבים מעץ שצומח במהירות, קל לשימוש בצביעה, ובונוס נוסף; זול. זה היה יכול להיות הצבע הטוב ביותר בעולם אם לא היה קצת חסר עמידות לאור… כל כך הרבה, שמלכה אליזבת אסרה את השימוש בו בשנת שלטונה ה-23, תחת עונשים חמורים. בפוסט קודם דנתי במתכונים לסגולים וכחולים מלוגווד וכאן תוכלו למצוא את המתכון ל־לוגווד השחור האמיתי.

אז מדוע היה הלוגווד כל כך פופולרי לשימוש אם לא חשבו שהוא עמיד לאור? הסיבה פשוטה; זה היה צבע זול למדי, זמין בקלות כי ניתן היה לייבא אותו ממדינות שונות כגון בליז בלי שארץ מסוימת תחזיק במונופול. לסגול טוב הדרך היחידה הייתה צביעה באינדיגו, ובציפוי נוסף עם קוצ'יניל. בזמן ההוא האינדיגו היה במחיר שיא, השוק נשלט על ידי האנגלים השנואים שהביאו אינדיגו מהודו ומג'מייקה. האיכות הגבוהה ביותר של קוצ'יניל שמיובא ממקסיקו לעומת זאת נותרה בידי הספרדים, שהחזיקו במחיר גבוה. (מאמר מעניין על ייצור וקביעת מחירי הקוצ'יניל ניתן למצוא כאן)

Edward Bancroft כותב בספרו "Philosophy of permanent colours, Volume 2";

“The best and least fugitive of the purple or violet colours obtained from logwood, are produced by mordants composed of solutions of tin; one of these became very fashionable in France, about thirty years ago, under the name of prune de Monsieur; and being then a resident at Paris, I wore a coat of this colour, without having any reason to complain of it as being fugitive.”

חיפוש ברשת אחרי מעילים סגולים מהמאה ה-18 הוביל לדוגמאות הבאות;

גוונים יפים בהחלט. ואם הם עמידים לאור (א-) אפילו יותר טוב.

אז מה היה המורדנט המפורסם הזה? כך מספרת ההיסטוריה;

בסביבות 1775 מר גירו דה ז'נטילי עבד במפעל סדינים צרפתי בלוביירס. לוביירס הייתה עיירה ידועה בייצור בדים מצמר בנורמנדי. מומחה הצביעה הזה נולד באנגליה בשם George Palmer (בערך 1746 – 3 במרץ 1826).

הוא עשה את הגילוי המשמעותי של שימוש בבדיל ובנחושת כמותמרדנט לצמר, ויצר סגול עמיד תוך שימוש בלוגווד ושיפר את מרקם הצמר לספירה.

נראה שאהב לדבר רבות על גילוייו כאיש כימיה, כפי שמספר כימאי בשם Mr Decroizille (1781-1825) למומחה הצביעה המפורסם ברתולייה;

“His first essays were made at Louviers with Messrs Petou (the nephew) and Frigard about twelve years ago. From what he had suffered to transpire respecting the substances which composed his mordant I succeeded in imitating him tolerably well. I made a solution of tin in sulphuric acid to which I then added muriat of soda, red acidulous tartrit of potash, and sulphat of copper.

My success was so great as to inauce Mr Giros to offer me a partnership in the very lucrative trade in this article which he carried on at Louviers, Elboeuf, Abbeville, Sedan and the Pays de Liege.

Mr Giros then taught me a much more convenient mode of forming this compound, it consists in making a solution of tin in a mixture of sulphuric acid, muriat of soda and water, to this solution the tartrit and sulphat are added in the form of powder. Of this mordant we made no less than fifteen hundred quarts in twenty four hours in a single leaden vessel moderately heated.”

העסק היה רווחי מאוד עד שמר גירו שוב שוחח קצת יותר מדי:

“We carried on a very profitable trade in this article at the rate of thirty sols fifteen pence English per pound for three years, since which time it constantly declined until we lost it altogether, the reason of which was this Mr Giros having suffered his secret to transpire.

We had a number of imitators who at first succeeded in a less degree but afterward better than ourselves In a compound consisting of so many ingredients as this in an operation, which is still so obscure as that whereby colours are fixed it is almost impossible to arrive at perfection by any other means than random trials, which may be infinitely varied by the different proportions and more especially by the modus agendi, and to a much greater extent than chemists who had bestowed less time on this subject than I have done would suppose. I am therefore not ashamed to confess that I was forced to abandon the business while I saw and still see those who are no chemists deriving a very comfortable profit from it “

דקרויל זורם וממשיך להסביר כיצד המורדנט מוכן;

“Having given you the history of the mordant for the prune de Monsieur I shall mention the mode of employing it, and its effects.

If it be wool in the fleece which is to be dyed one third of its weight of mordant is required if it be a stuff only one fifth is necessary

אמבט מוכן בטמפרטורה שהיד יכולה לשאת ובו המורדנט מעורב היטב והצמר או הבד טובלים בו ומערבבים כראוי, אותה דרגת חום שומרת למשך שעתיים ואפילו מעלה קצת בסוף. אז מוציאים את הבד, מאווררים ושותפים היטב. אמבט חדש של מים נקיים באותה חום מוכן, מוסיפים כמות מספקת של מרקחת לוגווד, טובלים את הבד, מערבבים ומעלים את האש לרתיחה שנמשכת כרבע שעה, ואז מוציאים את הבד, מאווררים ושטיפה זהירה מסיימת את הצביעה. אם נשתמש במרקחת של קילוגרם אחד לוגווד על שלושה קילוגרמים צמר, ובכמות פרופורציונלית לבדים שדורשים פחות, יתקבל סגול עדין שלגביו כמות מספקת של בראזילווד תיתן את הגוון הידוע בשם prune de Monsieur.

אז עכשיו אנחנו יודעים שהמורדנט מורכב מהמרכיבים הבאים;

tin = stannous chloride (SnCl2)

sulphuric acid = Vitriol (H2SO4 )

muriate of soda = Sea salt

Tartit of Potash = Cream of Tartar (KC₄H₅O₆)

Sulphate of copper = ( CuSO4(H2O)x )

אנחנו גם יודעים שאנחנו צריכים 33%WOF מהמורדנט לצמר בשק ו‑20%WOF לבגדים ארוגים.

אנחנו גם יודעים שהמורדנט צריך להיות חם, אבל לא מעל 60ºC שזה חם מדי שהיד תוכל לשאת. (בעברית יש לנו את המונח 'Yad Soledet' שהוא הרגע שבו מושכים את היד כי הנוזל חם מדי, ונקבע שזה 60ºC.)

החומר צריך להיות מעורבב בקביעות.

החומרים צריכים להיות במורדנט לשעתיים.

החומרים מוצאים מהמורדנט ומאווררים.

הצבע נעשה מ‑30%WOF של שבבי לוגווד.

כדי לקבל את הגוון הנכון, מוסיפים בראזילווד ב'כמות מספקת'.

Edward Bancroft כותב ;

"(Silk) to give it the colour which in France is called prune de Monsieur. To produce this colour however Fabroni has recommended a mordant prepared by combining the muriate of tin with sulphate of copper and tartar and employing a small proportion of galls or of alder bark with the logwood in the dyeing liquor. Berthollet has observed that silks which had been impregnated with solutions of tin at different degrees of oxidation being afterwards dyed with logwood he found that the best effects were produced on those to which tin the least oxygenated had been applied."

לא הצלחתי למצוא את הכתבים המקוריים של מר Fabrioni, אבל אנו מבינים שממשי היה יתרון להוספת טנין מטריות אלון או חרצית לשילוב משי.

עדיין איננו יודעים עכשיו מהן הפרופורציות המדויקות של המורדנט, ובוודאי שבסטודיו ביתי אי אפשר לצבוע עם חומצה גופרתית. לכן החלו הניסויים.

אם אני לוקח בחשבון שאני צריך בסך הכל 20%WOF של מורדנט, המספרים שלי יוצאים;

5% tin

5% cream of tartar

5% Copper sulphate

5% sea salt

אני הכנתי את המורדנט על ידי דילול האבקה במים חמים בדלי מפלדת אל-חלד, מילאתי עד לכיסוי הבדים ולאט חיממתי תוך כדי ערבוב קבוע ושמירה שהטקסטיל תמיד מתחת לפני השטח.

עכשיו לניסויים. הכנתי את הבאים;

דוגמאות של צמר ומשי עם ובלי מלח הים.

דוגמאות עם ובלי הוספת lime.

דוגמאות של משי עם תוספת של 5% oak galls.

לאחר ההמרדנטה הוצאתי את החומרים מהמים וסחטתי, ואווררתי לכמה דקות בזמן שהכנתי את אמבט הצביעה עם 20% WOF של logwood sawdust.

דוגמאות בלי Brazilwood, עם 10% Brazilwood ועם 5% Brazilwood.

כשאני מסתכל על תמונות של מעילים סגולים מקוריים מהמאה ה‑18, הדוגמאות עם 10% Brazilwood עם ובלי lime נראות הכי קרובות לגוון שזוהה כפלם מקורי.