Prune de Monsieur, המורדנט הצרפתי לעץ הקמפשיה
← Back to blog

Prune de Monsieur, המורדנט הצרפתי לעץ הקמפשיה

Prune de Monsieur, המקבע העמיד מלוגווד.

הגילויים סביב הלוגווד נמשכו בחודשים האחרונים.

לוגווד (campecheianum heamatoxylon) באמת הוא אהוב הקהל. סגולים, כחולים, אפורים ושחורים מרהיבים מעץ שצומח במהירות, קל לשימוש בצביעה, ובונוס נוסף, חסכוני. אילו לא היה דוהה כל כך, היה זה כנראה הצבע הטוב ביותר בעולם... עד כדי כך, שהמלכה אליזבת אסרה על השימוש בו בשנה ה-23 למלכותה, תחת עונשים חמורים. בפוסט קודם בבלוג דנתי במתכונים לסגולים וכחולים מלוגווד וכאן אפשר למצוא את המתכון ללוגווד שחור אמיתי.

אז למה הלוגווד היה כל כך פופולרי לשימוש אם חשבו שהוא לא עמיד לאור? הסיבה פשוטה, זה היה צבע זול יחסית, וזמין בקלות כי יכלו לייבא אותו ממדינות שונות כמו בליז בלי שמדינה מסוימת תחזיק במונופול. עבור סגול טוב, הדרך האחרת היחידה הייתה צביעה באינדיגו, עם צביעה נוספת בקוצ'יניל. האינדיגו באותה תקופה הגיע למחירים הגבוהים ביותר אי פעם, והשוק נשלט בידי האנגלים השנואים, שייבאו אינדיגו מהודו ומג'מייקה. לעומת זאת, את האיכות הגבוהה ביותר של ייבוא קוצ'יניל ממקסיקו עדיין החזיקו הספרדים, ששמרו על המחיר גבוה. (מאמר מעניין על ייצור ומחירי קוצ'יניל אפשר למצוא כאן)

אדוארד בנקרופט כותב בספרו "Philosophy of permanent colours, Volume 2";

“הטובים ביותר והפחות דוהים מבין צבעי הסגול או הוורוד המתקבלים מלוגווד, נוצרים בעזרת מקבעים המורכבים מתמיסות של בדיל; אחד מהם נעשה אופנתי מאוד בצרפת, לפני כשלושים שנה, בשם prune de Monsieur; ובהיותי אז תושב פריז, לבשתי מעיל בצבע זה, מבלי שהייתה לי כל סיבה להתלונן עליו כעל צבע דוהה.”

בחיפוש ברשת אחר מעילי סגול מהמאה ה-18 מצאתי את הדוגמאות הבאות;

גוונים יפים, בהחלט. ואם הם עמידים יותר לאור, אז אפילו טוב יותר.


אז מהו אותו מקבע מפואר? הנה הסיפור;

סביב 1775 מר ג'ירו דה ז'נטיי עבד במפעל צרפתי לאריגים בלובייה. לובייה הייתה עיירה ידועה של יצרני בדי צמר בנורמנדי. מומחה הצבע הזה נולד באנגליה בשם George Palmer (בערך 1746 - מרץ 3, 1826).

הוא גילה תגלית משמעותית, שימוש בבדיל ובנחושת כקבע לצמר, ויצר סגול עמיד בעזרת לוגווד, תוך שיפור תחושת הצמר לטוויה.

נראה שהוא אהב מאוד לפטפט על תגליותיו, כפי שמספר כימאי בשם Mr Decroizille (1781-1825) למומחה הצבע המפורסם ברתולה;

“הניסיונות הראשונים שלו נעשו בלובייה עם האדונים פטו (האחיין) ופריגארד לפני כשתים עשרה שנה. ממה שהצליח להיחשף ממני לגבי החומרים שמהם הורכב המקבע שלו, הצלחתי לחקות אותו לא רע. הכנתי תמיסה של בדיל בחומצה גופרתית, שאליה הוספתי אז מלח בישול, טרטרט חומצי אדום של אשלגן, וסולפט נחושת.

הצלחתי היה כה גדול עד שהביא את מר ג'ירו להציע לי שותפות במסחר הרווחי מאוד במוצר זה, שבו עסק בלובייה, אלבו, אאבהוויל, סדאן ובאזור ליאז'.

מר ג'ירו לימד אותי אז דרך הרבה יותר נוחה להכנת התרכובת הזו, והיא מורכבת מהכנת תמיסה של בדיל בתערובת של חומצה גופרתית, מלח בישול ומים, ולתמיסה זו מוסיפים את הטרטרט ואת הסולפט בצורת אבקה. מן המקבע הזה יצרנו לא פחות מאלף וחמש מאות ליטרים בתוך עשרים וארבע שעות, בכלי עופרת יחיד שחומם במתינות.”

העסק היה רווחי מאוד עד שמר ג'ירו שוב פטפט קצת יותר מדי:

“ניהלנו מסחר רווחי מאוד במוצר זה, במחיר של שלושים סול ושישה פני אנגליים לכל ליברה, במשך שלוש שנים, ומאז המחיר הלך וירד עד שאיבדנו אותו לגמרי, והסיבה לכך הייתה שמר ג'ירו הניח לסודו להיחשף.

היו לנו כמה מחקים שבתחילה הצליחו במידה פחותה, אך אחר כך טוב יותר מאיתנו. בתרכובת הכוללת כל כך הרבה מרכיבים, ובתהליך שעדיין כה עמום כמו זה שבו נקבעים הצבעים, כמעט בלתי אפשרי להגיע לשלמות באמצעים אחרים מלבד ניסיונות אקראיים, היכולים להשתנות לאינסוף לפי היחסים השונים, ובעיקר לפי ה-modus agendi, ובמידה הרבה יותר גדולה מכפי שכימאים שהקדישו לנושא פחות זמן ממני היו מעלים על דעתם. לכן אינני מתבייש להודות שנאלצתי לנטוש את העסק, בעוד אני רואה ועדיין רואה אחרים שאינם כימאים מפיקים ממנו רווח נאה מאוד “

דקרואיזיל ממשיך ומסביר כיצד המקבע מיוצר;

“לאחר שמסרתי לכם את תולדות המקבע של prune de Monsieur, אזכיר את שיטת השימוש בו ואת השפעותיו.

אם מדובר בצמר בגיזה שאותו רוצים לצבוע, יש צורך בשליש ממשקלו של המקבע, ואם מדובר באריג, די בחמישית.

מכינים אמבט בטמפרטורה שהיד יכולה לשאת, מערבבים בו היטב את המקבע וטובלים בו את הצמר או האריג, תוך ערבוב נאות, ושומרים על אותה רמת חום במשך שעתיים ואפילו מגבירים מעט בסוף. לאחר מכן מוציאים, מאווררים ושוטפים היטב, מכינים אמבט חדש של מים טהורים באותה הטמפרטורה, מוסיפים כמות מספקת של תמצית לוגווד, טובלים את האריג, מערבבים ומגבירים את האש עד לרתיחה, וממשיכים כך רבע שעה. אחר כך מוציאים, מאווררים ושוטפים בזהירות, והצביעה מסתיימת. אם השתמשו בתמצית שהופקה מליברה אחת של לוגווד עבור שלוש ליברות של צמר, ובכמות פרופורציונלית עבור אריגים שדורשים פחות, מתקבל סגול יפה, שאליו כמות מספקת של עץ ברזיל מעניקה את הגוון המוכר בשם prune de Monsieur.


אז עכשיו אנחנו יודעים שהמקבע עשוי מהמרכיבים הבאים;

tin = stannous chloride (SnCl2)

sulphuric acid = Vitriol (H2SO4 )

muriate of soda = Sea salt

Tartit of Potash = Cream of Tartar (KC₄H₅O₆)

Sulphate of copper = ( CuSO4(H2O)x )

אנו גם יודעים שאנחנו צריכים 33%WOF של המקבע עבור גיזת צמר, ו20%WOF עבור אריגים.

אנו גם יודעים שהמקבע צריך להיות חם, אבל לא מעל 60ºC, כי אז יהיה חם מדי ליד שתוכל לשאת. (בעברית יש לנו את המונח 'יד סולדת', שהוא הרגע שבו מושכים את היד כי הנוזל חם מדי, ונקבע שזה 60ºC.)

צריך לערבב את החומר בקביעות.

החומרים צריכים להיות במקבע במשך שעתיים.

מוציאים את החומרים מהמקבע ומאווררים אותם.

הצבע עשוי מ30%WOF של שבבי לוגווד.

כדי לקבל את הגוון הנכון, מוסיפים עץ ברזיל בכמות 'מספקת'.

אדוארד בנקרופט כותב ;

"(משי) כדי לתת לו את הצבע שבצרפת נקרא prune de Monsieur. אולם כדי להפיק צבע זה, פברוני המליץ על מקבע שהוכן על ידי שילוב של muriate of tin עם sulphate of copper וטרטר, ושימוש בכמות קטנה של עפצים או קליפת אלנדר עם הלוגווד בנוזל הצביעה. ברתולה ציין כי על משי שהושרו בתמיסות של בדיל בדרגות חמצון שונות, ולאחר מכן נצבעו בלוגווד, נמצאו התוצאות הטובות ביותר על אלה שאליהם הוחל בדיל עם פחות חמצן."

לא הצלחתי למצוא את הכתבים המקוריים של מר פבריוני, אך אנו מבינים כי משי יפיק תועלת מתוספת של טאנין מעפצי אלון.


עדיין איננו יודעים מהן בדיוק הפרופורציות של המקבע, ובוודאי שבסטודיו הביתי אי אפשר לצבוע עם חומצה גופרתית. ולכן כאן התחילו הניסויים.

אם אני לוקחת בחשבון שאני צריכה 20%WOF של מקבע בסך הכול, המספרים שלי הם;

5% בדיל

5% קרם טרטר

5% סולפט נחושת

5% מלח ים

הכנתי את המקבע על ידי דילול האבקה במים חמים בדלי נירוסטה, השלמה עד כיסוי הבדים ואז חימום איטי תוך כדי עבודה קבועה ושמירה על הטקסטיל מתחת לפני השטח בכל עת.

ועכשיו לניסויים. הכנתי את הדברים הבאים;

דגימות של צמר ומשי עם וללא מלח הים.

דגימות עם וללא תוספת של סיד.

דגימות משי עם תוספת של 5% עפצי אלון.

לאחר הקיבוע הוצאתי את החומרים מהמים וסחטתי אותם, ואווררתי במשך כמה דקות בזמן שהכנתי את אמבט הצביעה עם 20% WOF של נסורת לוגווד.

דגימות ללא עץ ברזיל, עם 10% עץ ברזיל ועם 5% עץ ברזיל.

כשאני מסתכלת על תמונות של מעילים סגולים מקוריים מהמאה ה-18, הדגימות עם 10% עץ ברזיל, עם וללא סיד, נראות הקרובות ביותר לגוון שזיף מקורי.

Prune de monsieur, משי, 10% עץ ברזיל
Prune de Monsieur, משי, ללא עץ ברזיל

על צמר הצבעים יפים בדיוק כמו על משי.

Prune de Monsieur, קרפ משי, 5% עץ ברזיל

אמבט פליטה שני הניב צבעים מעט בהירים יותר.

אמבט שלישי כבר לא הכיל מספיק חומר צביעה כדי להשיג תוצאה טובה.

קצת הדפסה אקולוגית עם אקליפטוס להדפסה אדומה על צמר שנצבע לפי המתכון של Prune des Monsieur. השתמשתי לצורך זה בOrganic Wool האהוב עליי.

← Back to blog
0

0 תגובות

השאר תגובה