פלטת הצבעים של העם היהודי בצבעים טבעיים

בחיפוש שלי להעניק לעבודה שלי משמעות עמוקה ושכבתית יותר, אני שוקעת יותר ויותר בהיסטוריה של צבעים טבעיים. כבר יצא לי בעקבות זאת לנסיעות ממוקדות סביב צבע, אל אואחאקה-מקסיקו ודרום צרפת (ראו גם את הבלוג הזה על ההתמחות בצביעת בדים בצרפת במאה ה-18 שהתקיימה), הולנד, ועוד.

כאן, סביב הבית שלי בישראל, יש הרבה חומרי צביעה שונים שגדלים כאן, ושנידונים בספרים היהודיים שהם קווי ההנחיה לחיי היום-יום שלנו. הם נותנים לי השראה להוסיף את שכבות הזמן האלה (איפה אני משתלבת במסורת הזאת, ואיך אני משמרת אותה לעתיד?) והמקום (איפה אנחנו חיים ועובדים) לתהליך היצירתי שלי.

לפני שנגיע לחומרי הצביעה, קצת רקע כללי: המסורת היהודית נשענת על היסטוריה כתובה ומסורת שבעל פה. ספרים אלה כתובים בארמית (ארמית היא שפה עתיקה שקיימת כבר למעלה מ-3,000 שנה.) ובעברית.

אלה הן הקטגוריות והספרים המרכזיים ביהדות:

1. תורה (חמשת חומשי המקרא): חמשת הספרים הם בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים. התורה כוללת את סיפור הבריאה, את תולדות עם ישראל, ואת החוקים והמצוות שניתנו מאת אלוהים למשה בהר סיני.
2. נביאים (Prophets): נביאים כוללים את ספרי יהושע, שופטים, שמואל, מלכים, ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל ותרי עשר. ספרים אלה כוללים את התיאורים ההיסטוריים של המלוכה הישראלית, לצד נבואות ומסרים.
3. כתובים (Writings): כתובים מורכב מאוסף מגוון של ספרים, כולל תהילים (Tehilim בעברית), משלי, איוב, שיר השירים, רות, איכה, קהלת, אסתר, דניאל, עזרא ודברי הימים. כתבים אלה כוללים שירה, ספרות חכמה, תיאורים היסטוריים ויצירות ספרותיות נוספות.
4. תלמוד: התלמוד הוא לקט של דיונים רבניים, פירושים, פסקי הלכה ותורות. הוא מורכב משני חלקים עיקריים: המשנה (קובץ תמציתי של ההלכה היהודית) וגמרא (פירושים ודיונים על המשנה). יש שתי גרסאות לתלמוד: התלמוד הבבלי, שהוא הנלמד והסמכותי יותר, והתלמוד הירושלמי.
5. מדרש: מדרש מתייחס לז'אנר של ספרות רבנית הכולל פרשנויות, הסברים והרחבות על סיפורי המקרא וטקסטים הלכתיים. חיבורים מדרשיים מעניקים תובנות על ההיבטים האתיים, המוסריים והתיאולוגיים של היהדות.

ישנם טקסטים דתיים רבים נוספים, פירושים וקבצי הלכה שחשובים במסורת היהודית, כמו משנה תורה, שולחן ערוך, זוהר ועוד, אבל לגבי הצבעים אנחנו מתמקדים בממצאים שבתורה ובתלמוד.

עדויות פיזיות.

נמצאו דוגמאות טקסטיל רבות, צבועות בחומרי הצביעה שאדבר עליהם במאמר הזה. למשל, במערות קומראן נמצאו טקסטילים שנצבעו בווד, אינדיגו, ארגמון ופואה.

אסוציאציות של צבע

במסורת היהודית לצבע יש הרבה אסוציאציות: הצבע אדום מייצג אש, דם וחטא. אדום הוא גם צבע הפרוכת התלויה מעל ארון הקודש, המשמשת כמחיצה בין הארון לבין אולם התפילה. לבן מייצג מים וטוהר, אך צבע עור לבן מסמן אדם כטמא, והופך אותו ל-"מצורע" (חולה צרעת). כחול הוא צבע האוויר, השמים והרוחניות, ומזכיר לנו את כיסא הכבוד של ה'. בגדי הכוהנים הגדולים היו חייבים להיות עשויים מצמר כחול.

הצבע לבן מקושר למלאך מיכאל, אדום לגבריאל, וכחול למלאך אוריאל. ולבן מקושר לאברהם, אדום ליצחק וכחול ליעקב.

(Iggeret D'kala page 300, Yitav Panim 1 page 193, Megalleh Amukot, Ofan 8, 57, and 86)

חומר הצביעה והתהליך

• אלה הם הצמחים, החרקים והחלזונות המוכרים בספרים היהודיים, ולכן ודאי שימשו ליצירת צבעים דומים לאלה.
• הבד הוא העתק של broadcloth מצמר צרפתי מהמאה ה-18, שזה הקדום ביותר שמצאתי. אם יש לכם רעיונות טובים יותר, אשמח לדעת. אני מודעת לכך ש"פעם", היו צובעים בצמר הגולמי ולא בבד ארוג.
• צבעי גיג, אלון, סומאק וחינה נצבעו על צמר ללא מיירד, ואת השאר מיירדתי ב-24% אלום עם 6% קרם טרטר. רימון עבר מיירוד לאחר הצביעה עם 0.5% סולפט ברזל.
• צבעי גיג הוכנו עם סודה אש והידרוסולפיט.

הרב משה בן מימון גם מציין את איסטיס כדוגמה לתחליף אסור לתכלת מארגמון: "וכל שלא נצבע באותו מין דבוש פסול לציצית, אף על פי שדומה לרקיע, כגון שצבעו באיסטיס או בשאר צבעים כהים, הרי זה פסול." (הלכות ציצית 2:1).

כמקור מאוחר יותר, הברטנורא (רבי עובדיה מברטנורא, בערך 1445-1515) כותב ש"איסטיס" הוא צבע "שצבעו דומה לתכלת, וקורין אותו בערבי בשם ניל ובשפה אחרת זרה בשם אינדיקו. ורגיל לחותכו והוא חוזר וגדל, ומה שחוזר וגדל בפעם שנייה קרוי סְפִיחַ".

את הרכיכות היו ככל הנראה תופסים באמצעות סלים עם פיתיון, כפי שמתאר פליניוס הזקן: "סלים הושלכו לים, ובתוכם הונחו צדפות כפיתיון. כך, כקורבנות לחמדנותם שלהם, הם (החלזונות) נמשכים אל פני המים כשהם תלויים בלשונם." לאחר מכן הוכנה אמבטיית צביעה אנאירובית בכלי צביעה או בבורות, באמצעות חומר בסיסי שהיה או סוג כלשהו של סודה אש, או סיד, וחיידקיו של הארגמון עצמו.

קראו עוד בבלוג הזה.

"לאחר אבימלך קם להושיע את ישראל תולה בן פואה בן דדו, איש יששכר, היושב בשמיר בהר אפרים." (שופטים 10:1)

פואה מוזכרת בתלמוד (מסכת שבת סא ע"ב), שם מכונה צמח הפואה "פואה" בארמית ומתרגם לצרפתית עתיקה בידי רבי רש"י.

אנחנו יודעים שפואה שימשה כצבע מהתלמוד, שם נאמר: "השיעורין האסורין, באיסטיס, בקוצה ובפואה, כדי לצבוע מהן בגד קטן."

בבלוג הזה אפשר לקרוא עוד על צביעה בקרמז, שהייתה מיועדת בלעדית לצמר ולעור.

חינה עדיין משמשת כיום כחומר צביעה לקעקועים זמניים בטקס החינה של החינה, מנהג קדם-חתונה יקר לליבן של קהילות יהודיות ספרדיות ומזרחיות רבות לברך את החתן והכלה העתידיים. כמות נדיבה של משחת חינה (פשוט אבקת חינה עם מעט מים וקצת מיץ לימון) מונחת בכפות הידיים של האורחים, לפעמים יחד עם מטבע למזל טוב נוסף, והיא משאירה כתם כתום שנשאר על העור כשבועיים.

חינה צובעת צמר בלי מיירד, ונותנת גוון יפהפה של חום-כתמתם.

התלמוד מונה את האלון בין עשרת מיני הארזים ומציין "אלונים בעלי בלוטים." אזכורים נוספים רבים: "ועל כל ארזי הלבנון הרמים והנישאים, ועל כל אלוני הבשן" (ישעיהו 2: 13).

בראשית 3:18 וקוץ ודרדר תצמיח לך, ואכלת את עשב השדה.

הושע 10:8 גבהות און יושמד, חטאת ישראל, קוץ ודרדר יעלה על מזבחותם.

על צמר, קורטם ייתן רק צהוב רך (כי צריך לחמם אותו כדי לצבוע), אבל על משי וכותנה אפשר ליצור ורוד יפהפה!

הרמב"ם מציין שקליפות רימון יכולות לשמש לעצירת דימום מפצעים פתוחים, ושמיץ רימון הוא תרופה נגד שלשולים, להקלה על בחילות ולכאבי ראש אחרי שכרות.

עם איזה צבע מהרשימה הזאת הייתם הכי רוצים לצבוע? יש משהו שצומח ליד הבית שלכם?

כתבו לי בתגובות!

תודה מיוחדת לפרופ' צבי קורן ולברוך סטרמן על תרומתם היקרה, כרגיל.

.https://edelsteincenter.files.wordpress.com/2011/01/koren-acs-1996.pdf

https://www.tekhelet.com/tekhelet-timeline

https://hasepharadi.com/2019/03/03/maimonides-and-the-merchants/

https://edelsteincenter.files.wordpress.com/2010/07/koren-2001-safflower.pdf

https://www.asor.org/anetoday/2019/10/Counterfeiting-and-Fake-Dyes/