פלטת הצבעים של העם היהודי בצבעים טבעיים

במסעי להעניק לעבודתי משמעות עמוקה ורב-שכבתית, נכנסתי יותר ויותר להיסטוריה של צבעי הטבע. זה כבר הוביל לנסיעות ספציפיות הקשורות לצביעה לאואחאקה–מקסיקו ולדרום צרפת (ראו גם את הבלוג הזה על התמחות הצביעה הצרפתית מהמאה ה-18 שהתקיימה), להולנד ועוד.

כאן סביב ביתי בישראל גדלים חומרים צובעים שונים המוזכרים בספרות היהודית ושמשמשים כקווים מנחים לחיי היומיום שלנו. הם מעוררים בי להוסיף שכבות של זמן (איפה אני משתלב במסורת הזו, וכיצד אשמור אותה לעתיד?) ומקום (היכן אנו חיים ועובדים) לתהליך היצירתי שלי.

לפני שניגש לחומרי הצביעה, קצת רקע כללי: המסורת היהודית נשענת על היסטוריה כתובה ומילולית. ספרים אלה נכתבו בארמית (הארמית היא שפה עתיקה הקיימת כבר למעלה מ-3,000 שנים.) ובעברית.

אלה הקטגוריות והספרים העיקריים ביהדות:

התורה (חמשת חומשי תורה): החמישה ספרים הם בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים. התורה מכילה את סיפור הבריאה, היסטוריית בני ישראל, והחוקים והמצוות שניתנו על ידי ה' למשה על הר סיני.
נביאים (Prophets): הנביאים כוללים את ספרי יהושע, שופטים, שמואל, מלכים, ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל ושנים עשר הנביאים הקטנים. ספרים אלה מכילים חשבונות היסטוריים של המלוכה הישראלית, לצד נבואות והודעות.
כתובים (Writings): הכתובים מורכבים מאוסף מגוון של ספרים, כולל תהילים (תְּהִלִּים), משלי, איוב, שיר השירים, רות, איכה, קהלת, אסתר, דניאל, עזרא ודברי הימים. כתבים אלה כוללים שירה, ספרות חכמה, תיאורים היסטוריים ועבודות ספרותיות נוספות.
תלמוד: התלמוד הוא אוסף של דיונים רבניים, פירושים, פסקי הלכה ותורות. הוא מורכב משני מרכיבים עיקריים: המשנה (קוד הלכתי תמציתי) והגמרא (פירושים ודיונים על המשנה). קיימות שתי גרסאות של התלמוד: התלמוד הבבלי, הנלמד ובעל הסמכות הנרחבת יותר, והתלמוד הירושלמי.
מדרש: מדרש מתייחס לסוגה של ספרות רבנית הכוללת פרשנויות, הסברים והרחבות על נרטיבים מקראיים וטקסטים משפטיים. יצירות מדרש מספקות תובנות על הלימודים האתיים, המוסריים והתיאולוגיים של היהדות.

ישנם טקסטים דתיים רבים נוספים, פירושים וקודי-חוק החשובים במסורת היהודית, כגון משנה תורה, שולחן ערוך, הזוהר וכו', אך לגבי הצבעים נתמקד בממצאים שבתורה ובתלמוד.

עדויות פיזיות.

נמצאו דגימות טקסטיל רבות, צבועות בחומרי הצביעה שאדון בהם במאמר זה. לדוגמה, במערות קומראן נמצאו בדים שצבועו ב-woad, indigo, murex ו-madder.

אסוציאציות של צבע...

במסורת היהודית לצבע יש הרבה הקשרים: הצבע red מייצג אש, דם וחטא. אדום הוא גם צבע הפרוכת התלויה על ארון הקודש, המשמשת כהפרדה בין הארון לאולם התפילה. White מייצג מים וטהרה, ובכל זאת גוון עור לבן מסמן אדם כ"טמא", והופך אותו ל־"metzorah" (מצורע). Blue הוא צבע האוויר, השמיים והרוחניות, ומזכיר לנו את כסא התהילה של ה'. מעילי הכוהנים הגדולים היו חייבים להיות עשויים מצמר כחול.

הצבע הלבן משויך למלאך מיכאל, אדום לגבריאל וכחול למלאך אוריאל. ולבן משויך לאברהם, אדום ליצחק וכחול ליעקב.

(Iggeret D'kala page 300, Yitav Panim 1 page 193, Megalleh Amukot, Ofan 8, 57, and 86)

החומר הצבע והתהליך

אלה הצמחים, החרקים והחלזונות המוזכרים בספרות היהודית, ועל כן בוודאי שימשו לייצור צבעים דומים לאלה.
הבד הוא שכבת צמר צרפתית המשחזרת צמר מהמאה ה-18, שהיא הדוגמה המוקדמת ביותר שמצאתי. אם יש לכם רעיונות טובים יותר אשמח לדעת. אני מבינה שבעבר צבעו בפרווה ולא על בד ארוג.
Vat dyes, oak, sumac and henna were dyed on unmordanted wool, the rest was mordanted at 24% Alum with 6% of cream of tartar. Pomegranate was post-mordanted with 0.5% ferrous sulfate.
Vat dyes were prepared with soda ash and hydrosulfite.

Indigo (Indigofera tinctoria). ניל

Indigo is funny because it is mentioned more as a plant not to use, which means it was being used as a dye for sure.

הגמרא (בבא מציעא נ״א) מלמדת שהתכלת זהה בצבעה לצבע המזויף "קלה אילן", וקלה אילן ידוע כ"indigo". אנו גם יודעים ממכתביו של רבי משה בן מיימון (הרמב"ם), רב ומרופא מפורסם מימי הביניים, שאחיו סחר בניל וששפט במספר עניינים הקשורים למסחר בניל.

Woad (Isatis tinctoria): איסטיס

הסוג של woad שגדל באופן טבעי באזור היבש של ישראל הוא Isatis lucitanica, הידוע גם כ-Woad של חלב או Aleppo woad.

המשנה (מגילה ד:ז) קובעת שכוהנים אסורים לברך את הציבור אם ידיהם מוכתמות ב"istis", כלומר בצבע Isatis tinctoria. זה מבהיר שכוהנים בבית המקדש הקדום כן השתמשו בוויד כצבע כחול, אך איננו בטוחים מדוע.

רבי משה בן מיימון גם מציין את Isatis כדוגמה לתחליף אסור לתכלת המורקס: "וכל שאינו צבוע בצבע ההוא פסול לציצית אף על פי שיש לו מראה של השמים, כגון שצבעוהו באיסטיס או בצבעים כהים אחרים — הנה הוא פסול." (הלכות ציצית ב:א).

כמקור מאוחר יותר, הברטנורא (רב עובדיה מברטנורה, סביבות 1445–1515) מציין ש'איסטיס' הוא צבע "שצבעו דומה לתכלת, וקוראים לו בערבית בשם ניל ובשפה זרה בשם 'Indico'. ונוהגים לקטמו והוא גדל שנית, ומה שגדל בשנייה קוראים 'ספיח'."

Murex (Hexaplex trunculus) תכלת

החלזון המוּרקס נקרא chilazon (חילזון). הצבע המופק מהחלזון נקרא tekhelet (תכלת), וכן ארגמן (ארגמן) — הוא אולי אחד הצבעים המיוחדים (והשנויים במחלוקת) במקרא. רבים קושרים את התכלת לכחול השמיים והימים, והארגמן הוא יותר סגול-אדמדם.

צבע התכלת מוזכר 49 פעמים בתנ\"ך ונידון עוד בתלמוד. התלמוד מספר על הבאת תכלת מישראל לבבל בימי רבי אחאי (506 לספירה) והפיניקים פיתחו תעשיית צבעים משגשגת לאורך חופי ישראל עד הכיבוש הערבי סביב שנת 600 לספירה.

את המולוסקים (החלזונות) סביר שהיה תופסים באמצעות סלים עם פתיון כפי שתיאר פליניוס הזקן; "סלים מושלכים לים ובם מניחים צדפות כפתיון. כך, ניצודים על ידי תאוותם, הם נמשכים לפני השטח ותלויים בלשונם." לאחר מכן נוצר אמבט צבע אנאירובי בסירי צבע או בבורות, תוך שימוש בבסיס אלקליין שהיה סודה או גיר, ובחיידקים של המורקס עצמו.

קראו עוד ב־this blog.

Madder (Rubia tinctorum) פואה

המין של madder הנפוץ שגדל בר ברחבי ישראל הוא Rubia tenuifolia.

המילה pu'ah בעברית מגיעה מן הארמית פוחא (poecha), וזה קשור לערבית: فوة fuwwah.

Puah (פּוּאָה), או הווריאנטים pua או phuvah, מופיעה ארבע פעמים בתורה כשם פרטי (אולי לבעל ראש אדמוני, או למי שצבע בשיערו באדום?)

"אחרי אבימלך, טולה בן Puah בן דודו, איש איששכר, אשר ישב בשמִר בהר אפיים, קם להושיע את ישראל." (שופטים 10:1)

המאדר מוזכר בתלמוד (שבת סא:ב) שם הצמח מכונה "פּוּאָה" בארמית ומתורגם ללטינית-צרפתית העתיקה על ידי רש\"י.

אנו יודעים כי Pu'ah שימש כצבע מהתלמוד שבו נאמר: "הכמויות האסורות הן לאיסטיס, לקוצה ולפּוּאָה, כמות המספיקה לצבוע בגד קטן."

Kermes (Coccus ilicis) Kermes - תולעת שני (Tola'at Shani)

בדומה לתכלת, 'שני' מתייחס ל"תולעת שָׁנִי", וכן לאדום השזיף או הארגמן המופק מביתחרק הקֶרמֵס החי על מין אורן מסוים הגדל בגבעות ישראל. עונת הקֶרמֵס היא רק בחודשי הקיץ החמים, וזה צבע שקשה להשיגו מאוד, מכיוון שיש לאסוף את החרקים אחד אחד. זה רחוק מאוד מלהיות צבע מסחרי!

אדום שָׁרַט ו-kermes מופיעים במקומות שונים, כולל שמות: פרק כ"ה, שם נמצא מתכון מדויק לצביעת עור באדום:

לצביעת עור כבש באדום משפשפים תמיסה של Kermes, מייבשים, משמנים ומלטשים באבן חלקה."

ב־this blog אפשר לקרוא עוד על צביעת ב-kermes, שהייתה מיועדת במיוחד לצמר ולעור.

Henna (Lawsonia inermis) כפר

חינה מכונה בקראית הארמית כ-Kofer. היא מופיעה בתלמוד הבבלי, בכתובת כתובות קכא"א, ומוזכרת מספר פעמים בשיר השירים.

שיר השירים 1:14 "אהובי לי כמשוש חבצלת בעמקים של עין גדי,"

חינה עדיין משמשת היום כחומר לצביעה לקעקועים זמניים בטקס החינה, מנהג קדום ומוערך לפני הנישואין בקהילות ספרדיות ומזרחיות רבות לברך את הכלה והחתן. כמות טובה של משחת חינה (פשוט אבקת חינה עם מעט מים ומעט מיץ לימון) מניחה בכפות ידי האורחים, לפעמים יחד עם מטבע למזל, והיא נותנת כתם כתום שנשאר על העור למשך כשבועיים.

חינה צובעת צמר ללא מורדנט ונותנת חום-כתום יפה.

Sumac (Rhus coriaria) אוג

סומאק מוזכר במשנה, בהלכות שביעית פרק ז:א. הוא גדל בשפע בישראל בצפון ובסביבת ירושלים.

שם הסומאק שמקורו שמי, השורש SMQ משמעותו 'אדום', ומתייחס לפירות האדומים החמוצים והבוגרים של עץ הסומאק. המילה העברית ל'נבוך' מגיעה מאותו שורש.

עלים וענפי הסומאק שימשו רבות במפעלים לטיבול עור להכנת עור. הטביעה נחשבה למלאכה טמאה שנדחקה במקצת. כן, היא הייתה, ועדיין היא, מלאכה מאוד מסריחה.

במשנה (בבא בוסר ב:ט) נכתב; יש להרחיק גוויות בעלי חיים, קברים ומפעל עור (haburseki), מקום שבו מעובדים עור, חמישים אמה מן העיר. הרמב\"ם כותב (יד, מלכים א:ו): מי שעבד במלאכה זו אפילו יום אחד אינו כשיר לתפקידי משנה בכירים.

Oak Gall (Quercus infectoria) עפץ

יש שלושה מיני אלון שונים שגדלים בארץ ישראל.

העץ שימש לשריפה ולבנייה, והבלוטים לאכלה (ניתן להכין קפה נהדר מאלונים קלויים) והעלים והגלעינים שימשו כמקור לטאנינים המשמשים ברפואה ובייצור דיו לכתיבת מגילות. (ראו גם this blog על הכנת דיו בגלעיני אלון)

התלמוד מציין את האלון בין עשרת המינים של הארזים ומפרט 'אלונים עם בלוטים.' אזכורים נוספים: "והיה על כל ארזי לבנון הרמים והנשאים, על כל אלוני בשן." (ישעיהו ב:13).

Safflower (Carthamus tinctorius) כורכום

זהו אחד הצמחים העתיקים ביותר מבויתים. הוגדר כגידול בסוריה של ימינו לפני למעלה מ-5,000 שנה כתוצאה מהכלאה בין 2 או 3 מיני בר מהסוג Carthamus.

בתלמוד koẓah, kurtama ו-morika משמשים כמילים נרדפות ל-safflower. מעבר להזכרתו כצמח צבע, התלמוד נותן פירוט על השפעותיו הרפואיות, כולל פתרונות לבעיות גבריות בחדר השינה. (מסכת גיטין נ:א)

בראשית ג:18 "הוא יניב לך קוצים ודרדרים, ואכלת את צמחי השדה."

הושע י:8 "מצבות הרשע יבואו להחרם—עוון ישראל. יקצינו קוצים ודרדרים ויכסו מזבחותיהם."

על צמר, סafflower יתן רק צהוב רך (כי צריך לחמם כדי לצבוע) אך על משי וכותנה ניתן ליצור ורוד יפהפה!

Weld (Reseda sp.) רכפה.

מיני רכפ שונים גדלים באזור ישראל: Reseda alba, Reseda alopecuros, Reseda decursiva, Reseda eremophila ו-Reseda orientalis. כל מיני ה-Reseda צובעים גווני צהוב ומכילים לוטאולין.

במשנה נאמר:

"ומיני הצביעה: פואה (madder) ורִחפה (richpa/weld)".

הרכפ שימש על ידי הרומאים כצבע, ופרגמנטים של צמר צבוע צהוב נמצאו בישראל מתקופת השלטון הרומי.

Pomegranate (Punica granatum) רימון

הרימונים מוזכרים לראשונה בתנ\"ך כששלחו הריגים להביא פרי על מנת להראות את פריון ארץ כנען (במדבר י״ג:כג).

קליפות הרימון מכילות טאנינים רבים, וניתן להשיג גוונים רבים על בדים, עור ואפילו להכנת דיו. ישנו אזכור לשימוש בקליפות רימון לצביעה ובהכנת דיו במשנה (שבת ט:ה).

הרמב\"ם מציין שקליפות רימון יכולות לשמש לעצירת דימום מפצעים פתוחים, ושמיץ רימון הוא נגד-רעל לשלשול, להקל על בחילה ולכאב ראש לאחר שכרות.

איזה חומר צבע הייתם רוצים לנסות לצבוע מהרשימה הזו? האם יש משהו שגדל ליד ביתכם?

הודיעו לי בתגובות!